בחרתי לצייר תנ"ך בגלל המצבים האנושיים מלאי הרגש והיצרים, מאבקי הכוח וההישרדות, ההתמודדויות בין האמת לשקר ובין המוסרי ללא מוסרי; כל סוגי התשוקות המשתלטות על הייצור האנושי ותגובותיו השונות. התנ"ך הוא מקור בלתי נדלה להשראת האמן. הקונפליקטים המופיעים בתנ"ך הופך אותו לספר שתמיד אקטואלי ועובר את מבחן הזמן, דרך כל הדורות.

אמנים רבים בכל הזמנים ציירו תנ"ך מאותם הטעמים שהזכרתי קודם;כל אמן ופירושו הוא המתאים לזמנו. האמנות המודרנית של המאה ה-XX היא שפת עיוות שבאה להדגיש אלמנטים מסוימים שלפי האמן הם חשובים ולשטח אלמנטים אחרים. המסר של האמן מנסה לעבור כשהרישום מדויק כך שהצופה יקבל את האלמנטים שבציור בצורה ברורה מאד ויוכל להתמסר לתוכן. בסוריאליזם התמונה היא מדויקת ומתארת את הקצוות האבסורדיים שבחלום; התמונה לכאורה היא חסרת היגיון אבל בעצם היא רחוקה מאד מהאבסורד.

הצבעים החזקים יוצרים הרמוניה שרק לפעמים עונה לתוכן. בעיניי תפקידם של הצבעים הוא להתמזג בכור אסתטי כללי, מבחינה הכרתית כמובן. המשמעות התת- הכרתית אינה ידועה לי.